0800 – חוזר מהחופשה. מתחיל.
0928 – התחלתי את היום יפה ובאומץ. פתחתי, התכוננתי, התקשרתי, וכו.
עוז יחזור אלי. אני התכוננתי ואתכונן עוד קצת לשיחה הראשונה איתו.
עד שנדבר, אני מתחיל עם סקריפט לטוקנים. כי אני פרו-אקטיבי.
1400 – כץ 4 אמא 2
בשש שעות הראשונות שאחרי החופש, קרו כל הדברים הנוראים – טלפונים, סידורים, כאלה – ושמתי לב שאני יודע להשאר רגוע.
אולי כל המחשבות וההרגעות של החופש שינו משהו. אולי למדתי לא להכפיל כל מצוקה בהתמסכנות. נראה אם זה יחזיק מעמד.
וגם יש לי תוכנית יומית יותר ברורה. זה גם עוזר, כי למרות השינויים, אני מרגיש שכל דבר יבוא בעיתו.
1500 – כץ 5 אמא 2. חייב לעשות הפסקה בגלל שירותים ועייפות וכאלה.
0800-1800 – כץ 7 אמא 2 מנוחה 1. לא רע בכלל. והכל ברוגע, למרות שהיו מספיק דברים שיכולים לעצבן.
1811 –
אז למה זה עובד? כדאי לי לרשום, בשביל להמשיך ואולי גם בשביל הספר…
1 – השלמה.
אתה משלים עם המציאות וחסרונותיה ומכאוביה. הטריק פה הוא שזה לא אומר שאתה משלים לכל החיים. מספיק שתשלים לחודש. (לא ליום או שבוע – זה יכול לעבוד אבל אני מוצא את זה קצר מדי, המוח שלך מחכה יותר מדי לסיום הקרוב ולא מתרגל למצב הקיים). ואם יש לך מטרה שנתית, אולי זה טוב להשלים לשנה. זה עושה אפקט על המוח. ובכל זאת אתה יודע שההשלמה לא כזאת ברוטלית וגורפת. אח"כ נראה מה עם הטריקים האלה.
2 – לוז.
הלוז משחרר אותך מתסביכיך. זה הכי חשוב. אחרי שקבעת, אתה יכול לחשוב על זה כאילו מישהו אחר קבע לך. אתה רק התחייבת למלא אחר ההוראות. כמובן שאתה יודע שאתה קבעת את הלוז. אבל גם קבעת שתעמוד בזה לפחות חודש. אז אתה משלים גם עם זה. חוץ מזה, הלוז תוחם סבלות, נותן מקום להנאות, משנה סבלות להנאות (ובאופן מוזר לא להיפך, כמעט).
3 – אמונה.
אתה כבר מתחיל להבין. אתה מאמין לזמן מסויים. אתה משחק (act) מאמין. אני טוען שההשפעה של "להחליט להאמין" או "לשחק בלהאמין" קרובה מאוד להשפעה של להאמין. במיוחד לאנשים הסתברותיים כמוני, שרגילים להאמין באחוזים, ומתייחסים לאמונה אמיתית בזלזול או לפחות בחשדנות. עדיף לנו ככה, בלי הלהט של הטמטום.
4 – סבלנות.
סתום ותמשיך לכרסם ותאמין שזה יקרה. פשוט ככה. תמיד כשאתה מיילל תזכור שליילל זה חרא, ולכרסם לא תמיד, ואפילו כשזה כן, זה לא חרא כמו ליילל.
—
מה עם פייסבוק? מה עם אמיתי? מה עם הסיפור על ההתערבות?