25-06-01
2142 – הספר מתחיל, כמתוכנן. ראשון ביוני, אחרי גמר גביע האלופות. המשחק שסוגר את 24/25, ופותח את יומן הכדורגל של 25/26.
— טקסט על ההחלטה. ליל הסדר? חצאי הגמר? הגמר?
— ברצלונה. החזרת החשק.
— פסז' – קטאר
— פסז' – מהומות בפאריס
— מרוקו – מהומות
— גיגו. סאלח.
גיגו אוהד כדורגל באמת. אוהד את הפועל תל אביב. לכן שונא את מכבי תל אביב. אוהד את ברצלונה. לכן שונא את ריאל מדריד. בעניין ליברפול – שלחתי לו שאלה את מי הוא שונא – אני מניח שאת יונייטד. מה עם אברטון? רגשות הכדורגל שלו מתועלים לענייני כדורגל בלבד. לא מערב פוליטיקה. פסז' משחקת יותר יפה, אינטר בונקריסטית – אז אהדתו נתונה לפסז'. כמוני, חוץ במקרים קיצוניים כמו פסז'.
סיפרתי לו על זה שהייתי אדיש השנה לאליפות של ליברפול, כי סלאח שם. רקע: סלאח, בהיותו שחקן באזל, התחמק מללחוץ את ידי שחקני מכבי. אז שיהיה ברור – אני לא גזען, ואני לא שונא אותו כי הוא מוסלמי. אני שונא אותו כי הוא מוסלמי מטונף שלא לוחץ ידיים לשחקני קבוצה(!) ישראלית/יהודית.
מה מסתבר? גיגו אוהב אותו כי זה היה אקט נגד מכבי. שום דבר אחר לא משנה. שאלתי אותו אם זה לא משנה לו שסלאח לא לחץ ידיים של אנשים, בגלל שהם כמוהו (כמו גיגו). לא משנה לו. הוא לא טיפש והוא יודע היטב שזה נכון. הוא פשוט רוצה להיות, כשהוא בכדורגל, גם א-פוליטי, וגם פאשיסט צר אופקים שתמיד בעד הקבוצה שלו, ותמיד שונא את האויבים. בלי שכל לא כי אין לו, אלא כי הוא בוחר. אולי עדיף ככה באמת? תשאיר לך פינה בחיים בלי מחשבות ומוסר וסיבוכים, ותהנה ממנה.
אבל גיגו, בכל זאת, הוא לא לחץ ידיים לא כי הם מכבי אלא כי הם אתה. הוא חושב שאתה לא ראוי ללחיצת יד באופן גורף, כי אתה יהודי. או ישראלי. לא חשוב מי אתה ומה אתה. אתה ישרדי, והוא שונא אותך בגלל זה.
טוף, בסדר. מבין אותו. כל עוד הוא יודע שזה מטומטם, זה בסדר מבחינתי.
— מדינות מול קבוצות
לי יש הבדל גדול בין מדינות לקבוצות. במדינות זה שילוב של פוליטיקה וכדורגל. בקבוצות – רק כדורגל. כלומר אם אין משהו קיצוני. כמו הטינופת שנודפת מסלאח, למשל. או הטנופת של הקבוצות המוסלמיות: פסז', סיטי, ניוקאסל. הווייט-וושינג (ככה זה?) שהם עושים בעזרת הכדורגל מבחיל, ואני נגדן ברמה אחרת. שנאה של ממש. וזה קשה, בעיקר בסיטי.
— ככה לא כותבים סיפור.
מצד שני אולי כן… אולי אני מכין פה את הנושאים למעבר מאוחר יותר. מה אני יודע?
25-06-02
2014 – שבועות. יום חופש שהוצמד לחופשה בלי שהבחנתי מראש. אתמול התחילה השנה. היום אני ממשיך. הישג ראשון.
—
אוריאל דסקל. ההדגשות שלי.
https://www.calcalist.co.il/sport_news/article/hyavtcjwj
0800-1800 – כץ 7 אמא 2 מנוחה 1. לא רע בכלל. והכל ברוגע, למרות שהיו מספיק דברים שיכולים לעצבן.
1811 –
אז למה זה עובד? כדאי לי לרשום, בשביל להמשיך ואולי גם בשביל הספר…
1 – השלמה.
אתה משלים עם המציאות וחסרונותיה ומכאוביה. הטריק פה הוא שזה לא אומר שאתה משלים לכל החיים. מספיק שתשלים לחודש. (לא ליום או שבוע – זה יכול לעבוד אבל אני מוצא את זה קצר מדי, המוח שלך מחכה יותר מדי לסיום הקרוב ולא מתרגל למצב הקיים). ואם יש לך מטרה שנתית, אולי זה טוב להשלים לשנה. זה עושה אפקט על המוח. ובכל זאת אתה יודע שההשלמה לא כזאת ברוטלית וגורפת. אח"כ נראה מה עם הטריקים האלה.
2 – לוז.
הלוז משחרר אותך מתסביכיך. זה הכי חשוב. אחרי שקבעת, אתה יכול לחשוב על זה כאילו מישהו אחר קבע לך. אתה רק התחייבת למלא אחר ההוראות. כמובן שאתה יודע שאתה קבעת את הלוז. אבל גם קבעת שתעמוד בזה לפחות חודש. אז אתה משלים גם עם זה. חוץ מזה, הלוז תוחם סבלות, נותן מקום להנאות, משנה סבלות להנאות (ובאופן מוזר לא להיפך, כמעט).
3 – אמונה.
אתה כבר מתחיל להבין. אתה מאמין לזמן מסויים. אתה משחק (act) מאמין. אני טוען שההשפעה של "להחליט להאמין" או "לשחק בלהאמין" קרובה מאוד להשפעה של להאמין. במיוחד לאנשים הסתברותיים כמוני, שרגילים להאמין באחוזים, ומתייחסים לאמונה אמיתית בזלזול או לפחות בחשדנות. עדיף לנו ככה, בלי הלהט של הטמטום.
4 – סבלנות.
סתום ותמשיך לכרסם ותאמין שזה יקרה. פשוט ככה. תמיד כשאתה מיילל תזכור שליילל זה חרא, ולכרסם לא תמיד, ואפילו כשזה כן, זה לא חרא כמו ליילל.
—
מה עם פייסבוק? מה עם אמיתי? מה עם הסיפור על ההתערבות?
—
אז ככה: ערב ככל כרוב הערבים. 1900-2400 פנויים, אחרי מנוחה. אני לא חייב לכתוב או ללמוד מוזיקה, אבל אם לא בא לי במיוחד על משהו אחר, אעסוק בהם. צריך גם להקדיש כשעה לענייני הבית, אבל היום שבועות 😉 .
25-06-03
0800 – חוזר מהחופשה. מתחיל.
0928 – התחלתי את היום יפה ובאומץ. פתחתי, התכוננתי, התקשרתי, וכו.
עוז יחזור אלי. אני התכוננתי ואתכונן עוד קצת לשיחה הראשונה איתו.
עד שנדבר, אני מתחיל עם סקריפט לטוקנים. כי אני פרו-אקטיבי.
1400 – כץ 4 אמא 2
בשש שעות הראשונות שאחרי החופש, קרו כל הדברים הנוראים – טלפונים, סידורים, כאלה – ושמתי לב שאני יודע להשאר רגוע.
אולי כל המחשבות וההרגעות של החופש שינו משהו. אולי למדתי לא להכפיל כל מצוקה בהתמסכנות. נראה אם זה יחזיק מעמד.
וגם יש לי תוכנית יומית יותר ברורה. זה גם עוזר, כי למרות השינויים, אני מרגיש שכל דבר יבוא בעיתו.
1500 – כץ 5 אמא 2. חייב לעשות הפסקה בגלל שירותים ועייפות וכאלה.
0800-1800 – כץ 7 אמא 2 מנוחה 1. לא רע בכלל. והכל ברוגע, למרות שהיו מספיק דברים שיכולים לעצבן.
1811 –
אז למה זה עובד? כדאי לי לרשום, בשביל להמשיך ואולי גם בשביל הספר…
1 – השלמה.
אתה משלים עם המציאות וחסרונותיה ומכאוביה. הטריק פה הוא שזה לא אומר שאתה משלים לכל החיים. מספיק שתשלים לחודש. (לא ליום או שבוע – זה יכול לעבוד אבל אני מוצא את זה קצר מדי, המוח שלך מחכה יותר מדי לסיום הקרוב ולא מתרגל למצב הקיים). ואם יש לך מטרה שנתית, אולי זה טוב להשלים לשנה. זה עושה אפקט על המוח. ובכל זאת אתה יודע שההשלמה לא כזאת ברוטלית וגורפת. אח"כ נראה מה עם הטריקים האלה.
2 – לוז.
הלוז משחרר אותך מתסביכיך. זה הכי חשוב. אחרי שקבעת, אתה יכול לחשוב על זה כאילו מישהו אחר קבע לך. אתה רק התחייבת למלא אחר ההוראות. כמובן שאתה יודע שאתה קבעת את הלוז. אבל גם קבעת שתעמוד בזה לפחות חודש. אז אתה משלים גם עם זה. חוץ מזה, הלוז תוחם סבלות, נותן מקום להנאות, משנה סבלות להנאות (ובאופן מוזר לא להיפך, כמעט).
3 – אמונה.
אתה כבר מתחיל להבין. אתה מאמין לזמן מסויים. אתה משחק (act) מאמין. אני טוען שההשפעה של "להחליט להאמין" או "לשחק בלהאמין" קרובה מאוד להשפעה של להאמין. במיוחד לאנשים הסתברותיים כמוני, שרגילים להאמין באחוזים, ומתייחסים לאמונה אמיתית בזלזול או לפחות בחשדנות. עדיף לנו ככה, בלי הלהט של הטמטום.
4 – סבלנות.
סתום ותמשיך לכרסם ותאמין שזה יקרה. פשוט ככה. תמיד כשאתה מיילל תזכור שליילל זה חרא, ולכרסם לא תמיד, ואפילו כשזה כן, זה לא חרא כמו ליילל.
—
מה עם פייסבוק? מה עם אמיתי? מה עם הסיפור על ההתערבות?
25-06-04
0900 – הלכתי לישון מאוחר (כלומר משכתי ואכלתי – לא ראוי!) וקמתי מאוחר. לא ראוי, אבל גם החלטנו שלא צועקים פה ונשארים רגועים.
0900-1400 – כץ 4 אמא 1.
1400-1700 – שינה. דוקטור. עצלות נעימה. מאוד.
1700-2030 – בית אורן. עתלית.
—
אינטר-פסז'
איך תמיד רואים את הכל קודם בכדורגל. המוסלמים עשו עוד צעד בספורט-וושינג שלהם. לדעתי, צעד יותר גדול אפילו מאירוח המונדיאל האחרון בחורף 2022. על פניו נראה שאירוח מונדיאל זה הכי גדול שיש. אבל לא. מה שהיה הלילה זה יותר. זאת הדרך היחידה הנכונה לראות את זה:
קבוצה אירופאית מבולבלת של אירופאים חסרי עומק היסטורי, התרוצצה ללא כיוון במשך שעה וחצי, נטבחת על ידי אלה שיש להם את העומק, ואת הסבלנות, ואת השחצנות, ואת הצניעות. זה צנוע להכיר בזה שכדורגל טוב יותר מאירופה, שבו משחקים ערבים\מוסלמים\ווטאבר, לא יקרה עוד מאה שנים. אולי חמישים, אבל זה מאוד אופטימי. ואז, חמוש בצניעות הזאת, אתה לוקח שחקנים אירופאים, מוסיף כמה ערבים אם אתה יכול, והכי חשוב, לוקח מאמן מהטובים שיש, מנהל את העסק בסבלנות יותר מעשר שנים, וכשמגיע הרגע – שוחט את המבולבלים כשחוט סמולנים בקיבוצם. סורי. מי שחי בגבול עם נאצים וסומך על יתרונותיו הישנים ו/או מסרב לראות נאצים כנאצים, הוא סמולן שחוט בקיבוצו, שהגיש לנאצים את ילדיו לשחיטה ברוב טמטומו וחוסר מוסריותו. הממשלה והצבא שלו גרועים עוד הרבה ממנו, ובצורה דומה. זאת חברת השבעים המבולבלים, וזאת הנהגתה.
אם זה לא נעים לכן, דענה שרק התחלתי. זה יהיה יותר לא נעים. אז גברת צ'מברלין, שבי ולימדי, או עופי מהספר שלי. נעימות ואמת בדרך כלל לא באות ביחד. על כך תעיד למשל גברת צביה, אם אוהבת כמו שרק אם אוהבת, שנאלצת לראות את עופר המתוק שלה נלעס על ידי זאביק וחבריו. מה היא חושבת על יפי הטבע את חושבת? נעים בטבע? האמת נעימה?
מי שלא מבין שכוחות משתנים, רואה קבוצת כדורגל אירופאית-צרפתית-פריזאית שניצחה קבוצת כדורגל אירופאית-איטלקית-מילאנזית. לא. קבוצה מוסלמית ניצחה קבוצה נוצרית. ואל תספרו לי כמה מוסלמים יש באינטר, וכמה נוצרים או אתאיסטים יש בפסז'. הסמליות חשובה יותר מההווייה, בגלל שהתודעה חשובה יותר מההווייה. תלמדו ממארקס את המעט שצריך, לא את הזבל הקומוניסטי שלו.
מה שחשוב, חוץ מהספורט-וושינג שחשוב לשלב הביניים הזה, ויותר ממנו, הוא השילהוב-על-ידי-סמליות, שכל כך מבינים אותו בעולם המוסלמי העולה, וכל כך לא מבינים אותו
25-06-05
יו
25-06-06
היה שישי כיף.
1800 – תכנון 30 השעות הבאות:
1800-1900 – תכנון, גאוין, מוטי
1900-2100 – מחקר אינטר
2100-2200 – אמא
2200-2400 – ישראל-אסטוניה או משהו דומה
25-06-07
0930 – סדנה שבת עם רון. בלי יעל אז הציון מתחיל ב-50. היא לא מבינה את זה. הערכה עצמית תחת. תחת-הערכה עצמית.
ולראייה:
—
—
—
- אתה מכיר את הבעות האהבה האלה לישראל של אוהדי אייקס?
- ברור! אהבה גדולה!
אבל זה לא כמו שזה נראה.
המגרש של אייאקס היה ליד השכונה היהודית של אמסטרדם. אז התחילו לקרוא להם "יהודים". כמילת גנאי, כמובן.
פיינורד.
אבל מילת גנאי יכולה להפוך לכוח, אם אתה מאמץ אותה ומגביר.
אז האוהדים התחילו לכנות את עצמם "היהודים" ולעשות מחוות שקשורות ליהודים ולישראל.
יענו רציתם יהודים, תקבלו יהודים בפרצוף יא זונות מאיינדהובן. - [Sat 2025-06-07 9:36] אמיתי: כן. יש פה בחוף את הארי, אוהד אייאקס מהולנד. הוא שלח לי את זה וגם סיפר לי על זה.
[Sat 2025-06-07 9:37] אמיתי: הוא גם בינתיים התחבר פה עם איזה תאילנדית ופתח שלושה עסקים: מספרה, ציפרניים ומסג'. ואנחנו לקוחות בשלושתם. הוא חמוד מאוד הארי
[Sat 2025-06-07 9:38] אמיתי: היום בצהריים הוא מביא לנו סנדוויצים לטעום, כי הוא הולך לפתוח גם בית קפה קטן - [Sat 2025-06-07 10:48] דני בוכהולץ: תגיד להארי שאנחנו בעצם סוג של אחים, כי גם אני אוהד אייאקס
[Sat 2025-06-07 10:49] דני בוכהולץ: וכדאי לו להיות אח שלי כי אני אכניס אותו לספר שלי על כדורגל
[Sat 2025-06-07 10:49] דני בוכהולץ: ואתה יודע שכשאני מבטיח משהו זה מתקיים!
[Sat 2025-06-07 10:50] דני בוכהולץ: בן כמה הוא? אני רוצה לדבר איתו
[Sat 2025-06-07 10:50] דני בוכהולץ: והאם הוא קרא את הספר המעניין מאוד "אייאקס היהודים והמלחמה"?
—
אז די להסביר כל הזמן. אני מכריז על ניסוי חדש: בח"ז אני כותב כאילו אני כותב לחברים שלי שחושבים בדיוק כמוני על העולם. לא העוף ולא יעל ולא אח שלי – הם נגועים באי הסכמות, מה שאומר שהם לא מבינים כלום. אני מדבר על התאומים האמיתיים: אביגדור, סאם, בן-דרור. זה כדי להרגיל אותי לכתוב את מה שאני מרגיש בלי להכנס להסברים מיותרים. הסברים יבואו, במידה ויעלה הצורך, בשכבת צבע מאוחרת יותר. בקיצור – אני מניח הבנת מציאות ומערכת ערכים זהים לשלי, בשלב זה.
למשל, אני לא מסביר על השיטה של הניסויים. אני בטוח שהם יבינו ויתמכו. הם יודעים, כמוני, שהאדם אינו קרוב אצל עצמו, ולכן לא כדאי לו לקבוע מה טוב לו, כי הוא קובע על סמך דעות לא מבוססות בכלל. אבל אם הוא מנסה, או יותר נכון מנסיין, אז הוא עובד לפי נסיון יותר מוכח ויותר אובייקטיבי, לא לגמרי, ויש לו סיכויים יותר טובים לפגוע. ניהול סיכונים וסיכויים במובן הערכי והנפשי – גם את זה הם מכירים וזהו – לא מסבירים יותר כלום מ-עכ-שיו!
—
הוי אינטר אינטר… לפני שבועיים עוד היתה בדרך אל הטרבל. ותוך שבועיים הכל קרס, והיא נשארה ללא תואר כלל וכלל. הפסידה בצורה מוזרה בחצי גמר הגביע האיטלקי לקבוצה נחותה, ואז אמרו טוב לא נורא לא יהיה טרבל ומה שהפסדנו היה התואר הכי פחות חשוב. ואז ניצחו את ברצלונה בחצי גמר האלופות בצמד משחקים לפנתיאון ונראה שהכל בסדר. ואז הפסידו שוב הפסד מוזר מחזור לפני הסוף בליגה האיטלקית, וזה אמר שבמחזור האחרון הם צריכים לנצח ושנאפולי לא תנצח. הם ניצחו. גם נאפולי ניצחו. עוד תואר הלך. נשאר אחד. אולי הכי חשוב, אם כי יש על זה ויכוחים. לא משנה – תואר אחרון שאפשר, משחק אחד. מפסידים – יוצאת עונה חמוצה. מאוד. זה עניין כזה – ברור שהיא קבוצה מדהימה אם היא נלחמה ממש עד הסוף בשלוש חזיתות. אבל אבל אבל – הפסד בכל השלוש, בגלל המוח האנושי המטומבל, יוצא שאתה יותר לוזר ממי שבכלל לא הגיע לשם. כמו בפאלו בשנות התשעים, כמו נברקוזן, כמו הרבה אחרות.
הפסידו. לא סתם הפסידו. אכלו חמישייה מ – Paris Saint Musulmans. לא סתם הפסידו, התבזו והושפלו. נראו כמו קבוצת ילדים שנקלעה למשחק נגד קבוצת בוגרים. מעניין מה יקרה שנה הבאה. המאמן הולך (לכסף של המוסלמים בסעודיה), והוא היה הרוח החייה בכמעט-הישגים שלהם. אני צופה עונה איומה באמצע התחתון של הטבלה, ותעופה מוקדמת בגביעים.
—
גביע העולם למועדונים. אומרים ש – "בזמן שהאוהד הממוצע עדיין לא מחובר לגמרי לאירוע, עושה רושם שהקבוצות עצמן לוקחות אותו בשיא הרצינות". זה היה החלום שלי רוב חיי. מונדיאל מועדונים, אולי במקום מונדיאל מדינות, אבל לפחות כאופציה קיימת, שממנה יהנו האוהדים שמבינים את הצד הלאומני המתועב של הכדורגל, ובוחלים בו, ומייחלים למועדונים שישחקו בפורמט מונדיאל. וואו. אז למה אני לא שמח? כנראה בגלל PSM. הפסקה.
—
בהפסקה התברר שנמצא ביננו ניב, הבן של גדי הרשוביץ. הוא דיבר איתי כי אהב את זה שאני כותב על כדורגל.
גדי למד איתי בבית הספר, ויש כמה סיבות שהוא זכור במיוחד. אפשר בקלות לכתוב סיפור קטן על זה.
שלחתי לבנו את הסיפור עם העוף והג'מוס, כי הוא לא ממש הבין למה אבא שלו אוהד את הולנד.
—
חזרה לגביע העולם למועדונים. למה אני לא שמח? אולי הכל כבר הזדהם כל כך ששום דבר לא טוב בשבילי? יכול להיות שעוד לא יצאתי מהחרא? או שסתם צריך לחפש הנאות אחרות ומשמעות אחרת?
בינתיים אני מאשים את פסמ. וכמובן שגם את סיטי וניוקאסל וג'ירונה, רק שפסמ עוד טרי.
הם בעצם הכניסו את המימד הפוליטידתי-לאומני, ועוד מהסוג הנאצי (בכל זאת הסבר קטנטן – מי שמממן ארגוני טרור שמטרתם השמדת יהודים, ומדפיס אנטישמיות דר-שטירמרית הוא נאצי, וזה סוף ההסבר והויכוח) לתוך כדורגל המועדונים. זה לא כמו העשירים ההישנים או קונגלומרט רדבול החדש, שאפשר להתווכח על מוסריותם. הם לא באים להשמיד. הם לא באים להרוס ציביליזציה מבפנים. הם באים לעשות כסף. זה לא אותו דבר.
—
רון הציע לחקות את מורנטה, שכתבה עלילה, אבל בראש כל פרק (יום?) רשמה מה קרה בעולם הגדול והנורא באותו זמן.
25-06-08
0600 – כבר כמה ימים אני מתעורר מוקדם מדי.
בגלל העייפות, וריבוי המשימות וסוגיהן, איבדתי את הרוגע של השבוע האחרון.
עצרתי וחשבתי, וזה השתפר.
המחשבה העיקרית שעלתה הוא – שוב – שאפשר להיות יותר רגוע גם במצב אובייקטיבי קשה. מ"ממשהו קשה" זה הופך מהר מאוד ל"מורט עצבים" – וזה לא חייב להיות ככה.
0700-1200 –
בוקר עייפות.
שיחה עם יעל.
שיחות עם צוקיתי על אנג'לה (בסוף לא צריך לעשות כלום כרגע).
נסיונות הרגעה מוצלחים.
קצת אמא – מחכים להוט וקצת קישקושים.
לוגיסטיקר – חפירה קלה.
1220 – מתאמן על עבודה בתנאים קשים. כלומר הרבה הפרעות קטנות מאיזורים שונים של החיים ושל המוח.
התרגיל עכשיו זה לבחור על מה אתה עובד, ולנסות להתרכז ברוגע כמה שאפשר.
לקבל את ולהשלים עם ההפרעות, ולא להחליט מראש ש"אי אפשר ככה".
ומן הסתם,
1302 –
הגיע סוף סוף הטכנאי המיוחל מהוט.
היה לו ריח של סיגריות ואלכוהול. שתן לא. הוא היה רזה כמו נרקומנים. העיניים שלו היו גם שקועות וגם בולטות – לא הבנתי איך זה קורה אני רק מדווח.
הוא ראה על המסך שאני מתכנת אז מיד אמר שגם הוא. לפי איך שהוא דיבר הוא אכן יודע לתכנת. לגמרי.
אבל הוא לא השיג עבודה אז בינתיים צריך לפרנס את השתי ילדים אז עובדים בהוט מה לעשות.
אמרתי לו שאין מצב שיקבלו אותו בראיון קבלה לעבודה כי לא אוהבים את הריח הזה בהייטק.
גם לא את המבט שלך, הוספתי בעדינות, שאומר "אני יודע חלקית לעשות פרצוף נורמלי, אבל רק לעשרים שניות, ומיד חוזרת הקריפיות ואני מודע לזה".
גם לא רצוי שהדבר הראשון שתספר להם זה על האפליקציה לויברטורים שעשית בג'אווה. אני דווקא אהבתי אבל הייתי מתחיל עם משהו אחר.
הוא נורא נעלב. לא ברור לי למה, כי רק רציתי לעזור. אנשים לא יודעים להעריך עצה טובה!
—
1830 – ישנתי כמו פגר. קמתי עם הידיעה שאני מתייחס לכל עשייה כמו אל מטלה שטומנת בחובה אי נוחות. כולל כל הדברים שאני אוהב. את החיווט הזה אני הולך לשנות. מור לייטער.
בינתיים הבנתי שעבדתי בשביל כץ ממש מעט היום.
כץ 3 זה נדיב. אז עוד קצת עכשיו.
כץ 5.
25-06-09
1000 – בעיות שינה. לוריוואל בשש אחרי התעוררות מוקדמת מדי. ישנתי בסוף 7 שעות. קמתי ישר לשיחות שלא נענו וכל זה. אבל זכרתי להיות רגוע (או שהלוריוואל).
1000-1300 – עבודה מפוקסת. כץ 3.
25-06-10
רציתי להתחיל מחר, כי בדיוק שנה ל, אבל:
1343 – עבדתי יפה, אבל בסוף הסתכלתי קצת וראיתי את פפ הדביל, שהוציא לי סופית את הרצון לכתוב, או לסיים לתכנת, או לסיים את היום בלי להקיא..
https://www.ynet.co.il/sport/worldsoccer/article/hyocdvr7gg
ראה ציטוט התגובה של מיקי זוהר בסוף. לא פחות כואב לראות אותי מזדהה עם מיקי שלושת הכפים. הבעיה היא שהסמולנים שותקים. תבהירו את עמדתכם, עלובי נפש!
25-06-11
אז ב-11 לא כתבתי?! זה היום החשוב, לא? טוב נשלים.
25-06-12
אז ב-12 לא כתבתי?! זה היום החשוב, לא? טוב נשלים.
25-06-13
אז ב-13 לא כתבתי?! זה היום החשוב, לא? טוב נשלים.
טוב זה באמת חשוב. לפנות בוקר התחילה מלחמה אחושלוקי.
25-06-14
אז ב-14 לא כתבתי?! זה היום החשוב, לא? טוב נשלים.
25-06-15
0730 – היום התחיל.
בתכנון – לעבוד כמה שיותר על כץ, לשם ההרגשה וההתקדמות.
זה אומר לשקוד על המדריך למשתמש.
אחהצ ערב לכתוב/לסדר את ההתחלה של היומן. כלומר מ – 1.6 או 11.6 עד היום כולל.
ולחזור לקורסי המוזיקה – להתחיל את ההתמדה הזאת.
אני מקווה גם ללכת לים.
היום מוותר על ענייני סידורים לאמא וסידורים לי. כדי להתמקד בכתיבה, מוזיקה, וקביעת לוז יומי.
0830 – אני אחרי כל ההתחברויות וההכנות וההחלטות, ואחרי הסשן הראשון עם כלב (KALEB). שחור מקנדה. מעניין אם הוא דתי כמו השם שלו.
0900 – מרשה לעצמי, במקום להתחיל עם המדריך, לכתוב לעצמי תוכניות והחלטות וסדרים.
מקריב שעה לשם ייעול, שבא מכך שהנפש תהיה יותר ממוקדת ונינוחה.
אז ככה:
כץ/תיכנות
1 – אני ממשיך לנסות לא רק לעבוד טוב, אלא גם לשנות את חיווט הנמנעות שמפריע לי, לרוב בלי סיבה הגיונית. להלן – החיווט.
2 – יותר מזה, אני רוצה לחשוב ולהחליט איך אני ממש נהיה כציונר.
3 – אולי בסתירה, אולי בכלל לא, לחפש תיכנותים אחרים.
יש לי עוד כמה שנים לתכנת, אין שום סיבה לא לחגוג את זה.
לחגוג – יתאפשר תוך כדי שינוי החיווט. אם ורק אם.
כתיבה
1 – חיווט, כמובן
2 – החלטתי לכתוב לעצמי, או אם לדייק, לבן דרור ימיני, או סאם האריס, או אולי בני (שם אולי צריך להסביר קצת יותר כי הוא יותר מרוחק ממני מהם, כי אני לא סגור לגמרי על דיעותיו).
3 – החלטתי על מינימום יומי, חצי שעה – שעה, וזה בלי קשר לחיווט.
4 – החלטתי להתפרע, לפחות בשלב זה.
מוזיקה
1 – החלטתי על מינימום יומי, חצי שעה – שעה, וזה בלי קשר לחיווט.
סידורים
1 – שעתיים ביום, בלי קשר לחיווט, עד שאחליט שלא צריך שעתיים.
2 – כמובן שגם פה כדאי לחווט מחדש.
ספורט
1 – בינתיים ים, כמה שיותר.
2 – ללכת פחות, בגלל הדורבן.
3 – לשחות יותר, בגלל הכל.
4 – למצוא/לקנות גוגלז. (מצאתי. גם קנה יותר טובים).
1000 – ממשיך עוד להתארגן. מקווה שאני לא בורח בגלל החיווט 🙂
אבל ברצינות – אני מרגיש שאני קרוב מבחינת השיגרה וההתכוונות, וכדאי לי מאוד להשקיע עוד קצת ולהחליט על סדר יום והתנהלות, לפחות להשבוע (שהוא גם שבוע מלחמה)
מצאתי גוגלז. כדאי גם לקנות, כי אני לא אוהב אותם. אבל יש עם מה להתחיל.
כללי
1 – תוכנית יומית סדורה, כולל שעות.
לימים א-ו:
0700-0800 – התעוררות
0800-1200 – כץ-חזק
1200-1600 – כץ-חלש + אמא + סידורי בוקר
1600-1800 – ים
1800-1900 – נמנום
1900-2100 – מינימום כתיבה, מינימום מוזיקה, מינימום סידור בית, מינימום חיפוש עבודה
2100-2400 – שונות. אם אין שונות, אז למה לא כתיבה ומוזיקה?
25-06-16