0815 – חופש. לקחתי אתמול באמצע היום כמה ימי חופש לאלתר. אתמול שנצתי פעמיים, באמצע עוד סגרתי דברים בעבודה, הורים בערב, ועוד לילה סביר. הבוקר קמתי 0700 וסשנתי פתיחת יום ועכשיו נראה. יש רצון לחופש, ויש הרבה סידורים. אפשר גם להתחיל בים. אעדכן.
1321 – איזה הרפתקאות! "מסע נועז בארץ החופש החלקי" – לא פחות! אל תבקש ממני הסבר מדוייק, מדעי כזה, על מה שקרה. אני לא מבין מה היה, ואני הייתי בתוך העובי של זה! כמו דוקטור מיילס (?) בסנטה אנה (?), שמתחיל/מסיים את הסיפור המופלא (פחות משלי, אבל מופלא). and i was in the thick of it. הא! ממזר הפיני הזה. לא פיני מפינלנד, ג'ק פיני. ממזר, שבר במשפט-שניים את כל העסק של האמינות והעקביות של מדע בדיוני. בתיאור יש חורים? טוב מה אתם רוצים? הגיבור שלי לא מבין הכל. אתם כן? אז תרדו מהגב שלי, זה סיפור, לא מאמר מדעי. הייטרז!
1845 – טוף, נספר על האירועים המופלאים בהזדמנות. כרגע אני מעדיף לקרוא את הפרק הראשון האלמותי של מוכר הנשק, ולכתוב הערות לעצמי.
יו לורי – מוכר הנשק.
Hugh Laurie – The Gun Seller
זה למקרה שאחפש את זה אח"כ. PKB, אתם יודעים.
טוב זה לא ממש הערות כמו שחשבתי. אין פה טריקים ספציפיים ללמוד. יש פה גישה כללית, ותת קבוצה (קטנה?) מתוך קבוצה ענקית של עשרת אלפים טריקים, שהם בעצם אותו אחד, אם רוצים.
הגישה הכללית: לשבור את הציפיות.
תת גישה, אולי: להתמקד במשהו רע מאוד ולקשקש את הקורא בדברים מצחיקים ולא רלוונטים (או רלוונטים, אבל לא בעת חרום כל כך אקוטית), וככה להעביר אותו ממצב למצב.
טריקים: אינסוף. אבל הם לא יילמדו מפרק מסויים. אתה צובר אותם באלפי שעות קריאה, צפייה, והצחקה עצמית במחשבה אילמת.
עוד מחשבה: יש לי את זה. כמו ליו לורי. לדעתי, כלומר. לא לדעת סבתא שלי. לדעתי. אז בסדר, אני לא בטוח בזה, אבל אני מעריך שכן. ואני גם מעריך, שלפעמים כדאי לי ללכת על דברים שאני מעריך, כאילו הם הוכחו כנכונים. זה משנה את האפקטיביות של המאמץ. יש פה סטארטפ (סטארטאפ? אולי. סטרטפ? לאאא. סְטַרְטַפְּ עם ניקוד? חמוד. אפשר לנסות), כי אנשים לא יודעים לעשות את זה. כלומר הם לא יודעים להפוך את זה לשיטה משחקית/לוגית/פסיכולוגית. וחבל. גם אני לא ידעתי, והיה לזה מחיר יקר.
וגם, אני מעריך72 שאם אסמן באחוזים את מידת הביטחון שלי בדעה שאני כותב עליה, בסופרסקריפט, זה יהיה נוהג חמוד וגם מבאר בספר שלי.