1829 – יו.
אז מה היה לנו?
יום רביעי-חמישי מרתון מוצלח, שעליו כתבתי.
יום שישי, שאני לא זוכר מה היה ולא זוכר אם כתבתי.
שבת ניב מורחב – היתה ארוחה עם אבי וחבורתו.
ניב אמר לי שכשהוא יהיה בגרמניה, הוא יתגעגע אלי יותר מלכולם, והוא מקווה שאמצא דרך לבקר אותם הרבה.
לא אמרתי לו שגם אני אוהב אותו וארצה לבקר כמה שיותר, כדי שלא יתפוס תחת!
סתם נו – נראה לך? זה בדיוק מה שאמרתי לו.
היום – עבדתי מעט, אבל אני בסדר עם זה. גם היה מרתון וגם עשיתי את הדברים החשובים באמת.
אח"כ ישנתי, ועכשיו אני מנסה שוב להעביר ערב, שהתחיל במצברוח לא משהו, וששום דבר ספונטני טוב לא יכול לקרות בו. זה לא חריג.
הכי טוב שיכול להיות עכשיו, זה שאחליט סוף סוף על הניסוי הבא שלי.
אני רוצה עכשיו לכתוב את הגדרת והכרזת הניסוי, וכן מה שעלה על דעתי בעניין זמן (שכיח) שבו אתה לא יכול להנות טבעית.
זמן (שכיח) שבו אתה לא יכול להנות טבעית:
אוקי, זה לא כאילו הזמן הכי טוב בחיים, וכשיש לך פנאי אתה לא יודע מה לעשות איתו, כי בזמן כזה – כלום לא מהנה ממש, כמו פעם.
לא ביג דיל, אני אומר.
תבלה את הזמן לא ספונטני, אבל בדברים שאתה אוהב, אוהב בקושי, עשוי לאהוב.
ואם שום דבר לא מסב לך הנאה, ואולי אתה מדוכדך ממש, אז תעשה משהו שפירותיו ישמשו אותך בעתיד.
או שתעשה משהו בשביל מישהו אחר, שזה (כמעט?) אותו דבר.
בשני המקרים (1) זה ישמש אותך בעתיד ו\או (2) יהיה לך סיפוק, שזה בעצמו מרומם ו\או (3) אתה תמצא שבגלל שהתחלת והתכוונת, אתה נהנה הרבה יותר ממה שחשבת.
לא ביג דיל, אני חוזר ואומר, ומוסיף שזה מביא אותנו לקטע הבא, שהוא ניסוי באיך לעשות את כל זה.
הניסוי הבא:
היום העשרים לחודש, אז בוא נגיד 40 יום, עד סוף נובמבר.
מדובר על זמן שבו אתה לא עובד, ולא מסדר משהו בלתי ניתן לדחייה להורים או לעצמך. יש די הרבה זמן כזה, אם לא משתגע משהו.
והרי האלגוריתם:
1 – אם באופן ברור בא לך לעשות משהו, תעשה אותו. ללכת לים, להסתובב, לפגוש מישהו, כל דבר שממש בא לך – כשר.
אבל בדרך כלל זה לא ככה, אז או, הנה פה אני פותרך תבעיה:
במקרה הכינותי מראש, בטרלו, את כל הדברים שאתה רוצה וצריך לעשות.
יש שם שתי עמודות – "רוצה להתמיד אבל תמיד אפשר לדחות" ו"צריך לעשות אבל תמיד אפשר לדחות".
2 – אתה לוקח כרטיס אחד מה"רוצה", ומשקיע בו חצי שעה ומעלה.
3 – אתה לוקח כרטיס אחד מה"צריך", ומשקיע בו חצי שעה ומעלה.
4 – וחוזר חלילה.
בשני המקרים (2,3), אתה שם את הכרטיס בתחתית העמודה, מתחת לקו המפריד (שגם אותו במקרה הכינותי מראש).
אסור לך לגעת בו שוב עד שלא גמרת את הכרטיסים שמעל לקו המפריד.
יוצאי דופן הם הכרטיסים שסומנו בירוק כיוצאי דופן מבחינת חשיבותם – בהם תיגע כמה שאתה רוצה (כל עוד זה בהסכמה, כמובן).
5 – סיימת את כל הכרטיסים? יופי! תעלה את כולם מעל לקו המפריד.
6 – חזור ל (4).
הערה 1: בכל שלב, אתה רשאי לקפוץ ל (1), בתנאי שאתה זוכר שזה לא כדי לברוח מעשייה, אלא כי "באופן ברור בא לך".
הערה 2: מותר לך לנוח בין השלבים, בנדיבות.
זהו – הניסוי התחיל לפני שעה וחמש דקות, ואני מעביר את הכרטיס "כתיבה" אל מתחת לקו המפריד.
2001 – ניב עבר את המבחן בפיזיולוגיה, שאותו עברו רק חמישית מהנבחנים.
2002 – הולך לשטוף כלים ולסדר את המטבח בשטחיות עמוקה, שזה כרטיס מה"צריך".