1838 – יום שישי. אתמול הוחלט שהחוגים שלי יהיו במעגל, עם התכוונות למצב האידיאלי של ה"שין-גימל עף למם-כף".
כלומר הש"ג ע"פ למ"כ.
כלומר ש"ג, ע"פ, מ"כ.
כלומר ששבש וגרמנית ביום ראשון, (קריאה בספר) עיון ו(קריאה בספר) פרוזה ביום שני, מוזיקה וכתיבה ביום שלישי.
רביעי חמישי ושישי חוזר חלילה.
כזכור מהפרקים הקודמים, אני מקווה מאוד, שעות העיסוק היומיות האידיאליות לכל הדבר הזה הן 1800-2100.
כלומר יש לבנאדם שעה לעיסוק א', שעה לעיסוק ב', והשעה השלישית לעיסוק שהתבטל אתמול, או עיסוק שיתבטל מחר, או שסתם התלהבת מעיסוק א' (או ב') וממש רצית להמשיך. כאלה.
כלומר יש לך שפיל של שעה, ולפעמים השפיל יותר חשוב מהפיל, חה חה.
כלומר, שיש פה, כרגיל אצלי, ש"ג (שילוב גאוני) בין הלוז המסודר, ההכרחה, והסדר של האדם הפרוסי קפוץ התחת – לבין נפשו העולצת והכאוטית של האדם המודרני. יש מספיק לכולם, אנחנו אומרים, ומוסיפים ש"יחד ננצח".
אם מישהו מבין משהו מהבלגן הזה משהו לא בסדר אצלו.
1925 – עכשיו דיברתי עם האירני שלי כמעט חצי שעה והיה ממש נחמד.