2014 – שבועות. יום חופש שהוצמד לחופשה בלי שהבחנתי מראש. אתמול התחילה השנה. היום אני ממשיך. הישג ראשון.
—
אוריאל דסקל. ההדגשות שלי.
https://www.calcalist.co.il/sport_news/article/hyavtcjwj
מי שניהל את פיפ"א ב-1921 עד 1954 היה ז'יל רימה, עורך דין צרפתי, שהוגדר כ"הומניסט אידיאליסט". רימה האמין שספורט בכלל והכדורגל בפרט יכולים "לאחד את העולם" אחרי מלחמת העולם הראשונה. הוא שאב השראה ממשחקי הכדורגל בחג המולד בין חיילים גרמנים לאנגלים בזמן מלחמת העולם הראשונה וגם מתחרויות האבירים בימי הביניים, שהחליפו קרבות בין מחוזות ואפילו מדינות.
רימה ייסד את הגביע העולמי והאמין שהכדורגל יסייע להפיץ את הערכים הנוצריים והאנושיים שהוא גדל עליהם. הוא האמין באחווה בין העמים, ולכן גם הגדיל את מספר החברים בפיפ"א מ-12 ל-85. "כדורגל הוא המקום שבו אנשים יכולים להיפגש בביטחון עצמי וללא שנאה בליבם, בלי עלבונות על השפתיים שלהם", אמר.
במשך שנים פיפ"א פעלה להפיץ את הערכים הללו, וכדי שכולם ירגישו חלק מהכדורגל, כל מדינה עם נציגות קיבלה קול אחד בניהול הארגון. הדברים השתנו לחלוטין לאחר שז'ואו האבלנז' וספ בלאטר נכנסו לפיפ"א והפכו את המונדיאל לארגון שמגלגל מיליוני דולרים. תפקיד הנשיא כבר לא היה להפיץ את הערכים של רימה, אלא להביא עוד כסף לארגון. וכדי להשיג את השלטון, על המועמדים לתפקיד נשיא פיפ"א להבטיח למדינות הקטנות – רוב גדול בארגון – יותר כסף (שהרבה ממנו הלך לראשי התאחדויות הכדורגל). לפי ייב רימה, נכדו של ז'יל, "סבי היה מאוכזב מאוד ממה שקרה לפיפ"א, הכל זה כסף. הכדורגל הפך לעסק שכל מה שאכפת לו זה כסף. זה לא היה החזון שלו".
—
אז ככה: ערב ככל כרוב הערבים. 1900-2400 פנויים, אחרי מנוחה. אני לא חייב לכתוב או ללמוד מוזיקה, אבל אם לא בא לי במיוחד על משהו אחר, אעסוק בהם. צריך גם להקדיש כשעה לענייני הבית, אבל היום שבועות 😉 .