2210 – יום שישי. קמתי חירבנתי התרחצתי התלבשתי.
והכל לבד!
חוץ מזה, הייתי אצל ההורים והתברר שגם הם הכל לבד. יום טוב. אבא שלי מאבד את הרצון לחיות, ואמא שלי את הרצון להחזיק אותו. מבין את שניהם.
תיקנתי משהו, הבאתי משהו, לקחתי משהו, כיבסתי מגבות.
הלכתי לגולדמונד, ליטפתי קצת את ג'ינג'י ולבנה, הסתכלתי על הספר של מתילדה משהו, שיש בו סיפורי פולקלור ספרדים-יהודים, דו לשוני עמוד מול עמוד. ישר בא לי, אבל לא קניתי כי אני לא באמת אלמד בקרוב את עשרת השפות שאני רוצה ללמוד.
שהן רק חלק קטן מכל הדברים האחרים שאני רוצה ללמוד. כן, בטח. תיכף תבינו שזה לא סתם ככה שהבנאדם לומד מה שהוא רוצה, או עושה מה שמעניין אותו.
לא משנה עכשיו הפרטים, אבל אני במצב מלחמה, ואני מתנהג רק שבעים אחוז בהתאם. זה לא בריא ומסוכן. סליחה על הקלישאות, אבל בנאדם חייב להתעלות אל מול המצב, ולהיות מאה אחוז. כמובן כדי להעלות את הסיכוי שיצליח, אבל גם שידע שהוא עשה ככל יכולתו גם אם לא הצליח או הצליח חלקית. גם בשביל ההרגשה, וגם בשביל הפקת הלקחים למצב הבא, וגם בשביל לגדול באופן כללי.
טוב אז בכל זאת פרטים. אני חי באיזור שהוכרז על ידי (והפעם אני לא לבד בפסימיזם האפוקליפטי שלי) כאיזור אסון, שנידון לכליה. או שיימלט בעור שיניו מכליה, אבל ימצא עצמו במלחמה והתדרדרות תמידיות. זה הסטינג. זה כאילו לא אישי, אבל בממדי האסון הצפויים, זה משפיע על כל גוף ונפש בתוך האיזור, מבחינה אישית לאללה!
בקטע האישי יותר, ההורים שלי בזקנתם המאוחרת, ואני בחרתי לממש את מערכת הערכים שלי בעת מבחן – לא זורקים זקנים, גם אם הלוגיקה מדברת אחרת. זהו – יש מצוות שגם חילוני גמור לוקח עליו. אני לא יודע כמה זמן יש להם, אבל משהו השתנה בשאלה ששאלתי את עצמי לפני פחות משנתיים:
מי ימות קודם? המדינה או ההורים?
לפני שנתיים התשובה היתה ההורים. התשובה היותר נוחה. בהחלט, כי אתה יכול להיות איתם עד הסוף, ואז לצאת מאיזור האסון לפני שהוא נשרף.
בעשר שבע הכל השתנה. האיסלמונאצים זיהו את החולשות הרבות ופעלו – וזה קרה בדיוק מזעזע לציפיות, אבל מהר יותר מהציפיות.
אמנם אבא שלי מאיץ ויכול להיות שהוא ימות בקרוב, אבל זה לא ממש משנה – לאמא שלי יש עוד כמה שנים. לא אגיד כמה שנים טובות, אבל כמה שנים.
מה שמחזיר אותנו לבעיה שהוחמרה: אני צריך לחיות בתוך המים המתחממים במהירות, ובתוכם
—
היבול עם יעל להיום:
[Fri 2024-06-28 10:34] יעל: בוקר טוב?
[Fri 2024-06-28 10:37] דני בוכהולץ: לא יודע. ישנתי מעט, עכשיו השלמתי קצת. עוד מעט יורד
[Fri 2024-06-28 10:38] דני בוכהולץ: מה אצלך?
[Fri 2024-06-28 10:39] יעל: אני כזכור חזרתי לעבוד על הספר שלי, ולכן היקום זימן לי שבוע תחקירי לוקיישנים – ביום ראשון אני ביערות הכרמל (בספר יש נופש במלון ספא, רק במדבר) ועכשיו אני בודקת את המיון בנהריה (שגם בו יש שני פרקים, אבל אני בעיניים ולא בנשים כמו בספר)
[Fri 2024-06-28 10:41] דני בוכהולץ: את במיון בגלל העיניים??
[Fri 2024-06-28 10:41] יעל: כן
[Fri 2024-06-28 10:41] דני בוכהולץ: מה קרה?
[Fri 2024-06-28 10:42] יעל: אתמול ממש כאב לי ונהיה לי שטף דם. ועכשיו עדיין קצת כואב. אני הייתי דוחה את זה לנצח, אבל בבית חשבו שכדאי שרופא ייראה את זה
[Fri 2024-06-28 10:44] דני בוכהולץ: אוף. כאב עיניים זה חדש, לא. אני זוכר בעיות ראייה
[Fri 2024-06-28 10:44] יעל: כן. הכאב חדש. קרה בעבר, אבל הפעם יותר כאב ויותר זמן
[Fri 2024-06-28 11:53] יעל: מה קורה אצל ההורים? הצלחת להוציא אותם מהבית?
[Fri 2024-06-28 11:56] דני בוכהולץ: החלטנו שלא, אבל מצאתי. את אבא שלי יושב בסלון ויש ביקור נורמלי
[Fri 2024-06-28 11:56] יעל: יופי!
[Fri 2024-06-28 12:00] דני בוכהולץ: והעיניים?
[Fri 2024-06-28 12:01] יעל: יש שריטה בעין. טיפות ומשחה. ולא להרכיב עדשות שבוע (שזה לא סביר בכלל כי אני לא יכולה לתפקד בלי)
[Fri 2024-06-28 12:01] דני בוכהולץ: משקפיים?
[Fri 2024-06-28 12:02] יעל: רואה בהם גרוע, שלא לדבר על איך אני נראית 🙁
[Fri 2024-06-28 12:02] דני בוכהולץ: 🫂🫂
[Fri 2024-06-28 12:02] יעל: מה זה
[Fri 2024-06-28 12:03] יעל: אההה חיבוק
[Fri 2024-06-28 12:03] דני בוכהולץ: שני חיבוקים
[Fri 2024-06-28 12:03] יעל: אימוג׳י מוזר 🙂
[Fri 2024-06-28 12:03] דני בוכהולץ: גאוני
[Fri 2024-06-28 12:03] דני בוכהולץ: חוזר להורים
[Fri 2024-06-28 13:41] דני בוכהולץ: אבל לא תשימי, נכון?
[Fri 2024-06-28 13:43] יעל: אשתדל לא לשים הרבה
[Fri 2024-06-28 13:45] דני בוכהולץ: אני רעב כמו זונה בגמילה
[Fri 2024-06-28 13:46] דני בוכהולץ: לא יודע מאיפה הבאתי דוקא את הדימוי הזה
[Fri 2024-06-28 13:46] דני בוכהולץ: לא מכובד
[Fri 2024-06-28 13:46] דני בוכהולץ: רעב מאוד
[Fri 2024-06-28 13:47] דני בוכהולץ: אני בגולדמונד. כלומר בשוק. אבל מפחד לצאת לחום
[Fri 2024-06-28 13:48] יעל: אל תהסס
[Fri 2024-06-28 13:48] יעל: תקנה לך סמוסוצ וסופגניות בשר הביתה
[Fri 2024-06-28 13:48] יעל: ואז תשב לאכול משהו טוב
[Fri 2024-06-28 13:49] דני בוכהולץ: הסופגניות האלה זה שמן טהור. לא קונה יותר
[Fri 2024-06-28 13:49] יעל: אז סמוסות
[Fri 2024-06-28 13:49] יעל: ואולי קובה?
[Fri 2024-06-28 13:50] דני בוכהולץ: מבוי סתום
[Fri 2024-06-28 13:51] דני בוכהולץ: ואני קרוב למות, כי עוד מעט אני אהיה רעב מדי בשביל לחשוב ולהחליט מה לאכול, ואז אי אפשר יותר לעצור את ההתדרדרות הבלתי נמנעת למוות ברעב
[Fri 2024-06-28 13:52] יעל: צא לאכןל עכשיו
[Fri 2024-06-28 13:53] דני בוכהולץ: שמעת על החמור הרציונאלי?
[Fri 2024-06-28 13:53] דני בוכהולץ: משל פילוסופי של דקארט, אני חושב, או מישהו אחר
[Fri 2024-06-28 13:53] יעל: לך לאכול כבר
[Fri 2024-06-28 13:53] יעל: (הראש שלי לא משביע!)
[Fri 2024-06-28 13:55] דני בוכהולץ: חמור מסכן, רציונאלי כמובן, שעמד מול שתי חבילות חציר, זהות בגודלן ובמרחקן ממנו, אז לא היתה לא שום סיבה רציונאלית באיזו לבחור, אז ככה הוא משך משך ובסוף מת מרעב
[Fri 2024-06-28 13:55] דני בוכהולץ: עצוב
[Fri 2024-06-28 13:58] יעל: באמת עצוב
[Fri 2024-06-28 13:58] יעל: לבחור לך מה לאכול?
[Fri 2024-06-28 14:13] דני בוכהולץ: ניצלתי. נסעתי לרחוב יפו לפלאפל מישל (הבן)
[Fri 2024-06-28 14:14] דני בוכהולץ: אמשיך לאכול לך את הראש בהזדמנות אחרת
[Fri 2024-06-28 14:14] יעל: נו באמת
[Fri 2024-06-28 14:14] יעל: יושב בשוק תלפיות ונוסע לפלאפל
[Fri 2024-06-28 14:15] יעל: אני מרגישה שנכשלתי קצת… אחרי שגררתי אותך לכל מסעדה בשוק
[Fri 2024-06-28 14:15] דני בוכהולץ: בדרג שמתחת לפלאפל עשית עבודת קודש
[Fri 2024-06-28 19:53] דני בוכהולץ: שנצתי לסירוגין שלוש שעות
[Fri 2024-06-28 20:04] יעל: גם טוב
[Fri 2024-06-28 21:08] יעל: אתה הולך להורים גם הערב? מתי אחיך מגיע?
[Fri 2024-06-28 21:09] : לא הולך אלא אם יקראו לי בחצי שעה הקרובה. אחי לא מגיע בסופש אבל במהלך השבוע יש כבר ענייני גריאטריה איתו
[Fri 2024-06-28 21:09] יעל: טוב מאוד
[Fri 2024-06-28 21:09] יעל: אז מה עושה הערב?
[Fri 2024-06-28 21:11] : מתכנן תיכנונים, מחליט החלטות, כותב לעצמי, כאלה. אני נכנס לתקופת שיא עומס בכלל ועומס רגשי בפרט ואני צריך לארגן את האטיטיוד הנכון
[Fri 2024-06-28 21:11] יעל: חיבוקים וחיזוקים
[Fri 2024-06-28 21:12] : כמאמר המשורר:
don't mean to be rude, dude,
but ya better change your attitude
[Fri 2024-06-28 21:13] : 🙏🏿🫶
[Fri 2024-06-28 22:12] : התחלתי לכתוב ביומני היקר:
יום שישי. קמתי חירבנתי התרחצתי התלבשתי.
והכל לבד!