0607 – התעוררתי ב 0510. מכל הדברים שקורים, הכי מעצבן זה הלחץ וחוסר השינה – המערכת שלך פונה נגדך. אפשר לראות בה את "האחר" שאסור לבקר, אבל אני לא סמולן. אבל אם הייתי, הייתי אומר שיש לה מטרות טובות ואפשר להבין אותה. היא בעצם מתעקשת להודיע לך שאתה בסכנת קיום ותעוף מפה כבר. למה שהיא תשתוק ותתנהג כאילו הכל כרגיל? מה היא, אמא שלי?
סשן בוקר. בתשע נוסעים ללין לטפל בפדחת של אבא שלי. ואח"כ צריך לעבוד. ובינתיים צריך להתעלם/להיות-דיפלומט מהביקור של מחר, ולזכור שצריך להחליט אם רצוי ואפשר שאסע לתל אביב היום לפגוש את ניב ולהוציא אלפי שקלים על לגו-הארי-פוטר לבחור בן שמונה עשרה. זה מוזר. מצד שני יש מצב שזה מעולה. אני צריך להתייעץ. לגו בשבילו זה דבר טוב מהילדות, פוטר זה דבר טוב מהילדות, אני זה דבר טוב מהילדות – האם הוא בונה את החיים מהתחלה ומשחזר את צעדיו במשעול הדברים הטובים?
1717 – את לא מבינה איזה גיבור הייתי היום. ואיזה עייף אני. אני הולך לישון עוד 7 דקות גג.
לא, באמת! ישנתי ממש מעט, עבדתי, הסתובבתי (לסירוגין) בחום עם הורים בני 187, תוך כדי שאני פותר בעיות בעבודה, חלקן מלחיצות. חזרתי הביתה לישיבה ועבודה ולא יכולתי לישון בגלל ריקושטים. עד עכשיו עשיתי מעל למצופה, ואני אלך לישון כי כבר 1723.