1918 – היה יומולדת. לא הורגש ממש. כן הורגש הגב, וגם הפלטפוס. עכשיו יום רביעי, אחרי שבוע קצת קשה אבל מוצלח בגדול.
ביום שישי הרופאה באה לאבא שלי. נראה. אני חושב שהצלחתי לאטום את עצמי מול ההורים, כלומר להיות יותר נורמלי, ואולי אפשר להגיד באותה נשימה, בלי להתבייש, שנורמלי לפעמים אומר בריא.
מתישהו בסופש היומולדת, החלטתי להחליט על החזון שלי. ואכן החלטתי. אבל אני לא סגור על מה היתה ההחלטה. ככה זה בהחלטות אלגוריתמיות. אז אנסה במשך הערב לכתוב. ובכלל, אנסה לכתוב את זה מספיק פעמים, ואז זה אולי ישתייף ויעבור אלמיניציה ושיפורים ומה לא, ותצא תוכנית, ותצאנה מנטרות.