1908 – ערב סוכות א. מתחיל מרתון 24 שעות כמו הקודם. סשן ראשון מול רנאטה מפורטוגל. חביבה אלי מאוד, אוהבת חתולים, נראית כמו גבר מבוגר לא נאה במיוחד. היא גם קצת נוודית, שזה החלום שלי עכשיו למצוא נוודית. אבל לא רוצה. היא תרצה לשכב איתי וזה.
עם האיסופים נקלעתי בסוף המרתון הקודם למצב הידוע, שבו לפני הסוף צריך לעשות בדיקות ולגלות שטויות וכל מיני, וזה שלב מעצבן שקל לדחות.
אז דחיתי – וזה היה החלק הגרוע של המרתון, ובגללו ירד הציון ל-70.
אח"כ היו כמה ימי עבודה רגילים שהייתי עסוק בדברים אחרים (וקצת נחתי, כראוי).
עכשיו יש הזדמנות לתקן. ולהתאמן.
סשן ראשון התעוררתי והתארגנתי.
2003 – סשן שני – תיכנון מדוקדק של כל הבדיקות שאפשר לעשות.
מאוס, אבל אני יודע שכשאתחיל, אפילו חצי מאוס זה לא יהיה.
מול אנג'לה השמנמנה החביבה האסייתית מאמריקה נראה לי.
2023 – לא מאוס בכלל. אני פשוט אוהב לתכנת (כולל אפילו את החרא מסביב, במידה פחותה קצת), ומפחד להודות בזה כי זה להודות שביזבזתי את החיים שלי בבריחה ממשהו שמתאים לי לאללה. קשה לי עם זה.
2301 – אני חוגג ארבע שעות של עבודה די רציפה.
נהנה, מתקדם, מצליח.
האוירה שקטה ונעימה (כלומר, חוץ מהרוק הכבד האינסטרומנטלי שאני שם ברקע), ובסך הכל די כיף לי.
כנראה שהגיע הזמן לעבוד יותר (ואולי גם ללמוד, ולכתוב, וכאלה, כמו פעם, לפני המלחמה).
בינתיים מה שקורה, שה"בעיה" היחידה במרתונים היא שאני מספיק המון בהתחלה, ואז מאבד מוטיבציה.
זה טוב, כמובן, אבל אני בהחלט רוצה להמשיך כמה שיותר (כי זה מפנה לי המון זמן).
יעל: אולי צריך לתכנן אחרת את ההפסקות, או להחליט על ׳צ׳ופרים׳ רציניים יותר אחרי כמה שעות
דני: אני צריך להזכיר לעצמי שגם הדבר הבא שאעשה יחסוך\יפנה לי זמן. וגם שאני מתאמן\מתנסה\לומד עכשיו – אני צריך להיות נאמן לנסיוני להכיר את יכולותי. בקיצור – להמשיך ולסיים ניסויים כהווייתם
2343 – זהו. סיימתי להיום. אין היום היילייטס מעניינים כצ'ופר. אחפש משהו קטן ואלך לישון.