0744 – היום יום עם הרבה הסחות והרבה עבודה. אני מנסה להיות הרוש.
1840 – עבדתי ועשיתי סידורים והתעסקתי עם אמא ואנג'לה.
יש לנו כאן שיטה חדשה, שהמצאתי הבוקר, בין התיזוזים:
0800-1600 אני מטפל בענייני כץ מזדמנים ובסידורים. למה? כי בין המזדמנים והסידורים ואמא ואנג'לה והכל – אני מתקשה להתרכז בתרכיזים(?!). אז אני עושה את כל מה שצריך שאינו תרכיז.
"ומהו תרכיז?", אתם שואלים? אוה, טוב ששאלתם. זה משהו שדורש ריכוז והוא מספיק גדול להיקרא ככה. סקריפט שלם, שאבריו תלויים זה בזה, נגיד. משהו שכשמפסיקים אותו, קשה לחזור אליו. החלק החשוב והמעניין בחיי המתכנת.
כמובן, שאם אין סידורים ומזדמנים, אתה יכול לגנוב שעות.
"ומה הכוונה ב'לגנוב'?", אתם שואלים? אוה, טוב ששאלתם. יש מכסה של 25 שעות-תרכיז בשבוע, שצריך למלא אותה – דווקא לא ב – 0800-1600. דווקא בשעות השקט יש למלא אותה. אבל אפשר לגנוב ממנה! בסופש, בערב, בלילה, במרתון, בחצי מרתון, ואפילו, כן כן, ב – 0800-1600, אם זה יוצא ככה. היום למשל גנבתי שעתיים.
בעיקרון יש את זה:
fri 0 0 0 0
sat 0 0 0 0
sun 5 5 0 0
mon 5 10 0 0
tue 5 15 0 0
wed 5 20 0 0
thu 5 25 0 0
עמודה 2 – מספר שעות רצוי
עמודה 3 – מספר שעות מצוי
עמודה 4 – מספר שעות רצוי מצטבר
עמודה 5 – מספר שעות מצוי מצטבר
כמובן כמובן כמובן שמתחילים את השבוע בסופש שלפניו, כדי לגנוב קדימה ולא להשלים אחורה. יותר טוב ככה נפשית. זה ברור לנו מזמן מזמן.
השבוע לא נחשב, כי התחלתי ביום רביעי (היום). אז היום יש לי עוד 3 שעות לעבוד. מחר כמובן 5 ונגמר השבוע.
כל זה אומר, שהרבה מהפנאי נשחק. אבל הוא בעצם נשחק מהסידורים (והעבודה :]). אז בערב, במקום לעשות סידורים, אני עובד.
unless. unless unless unless
אם הייתי חכם לפני, וברגע שזיהיתי שאין לי מה לעשות בפנאי או בסופש או כשהתעוררתי מוקדם מדי או כל אלה – גנבתי – או אז יהיה פחות מה לעשות בערבים.
יש עוד גניבה: אם אני רואה שעבדתי פחות מחמש שעות, אבל בדיוק סיימתי משהו שפרילאנס אחר היה אומר "לקח לי חמש שעות" אבל בעצם לקח לו פחות, ואולי אף הרבה פחות, או שהמצאתי שיטה מהפכנית לסידור יום\שבוע עבודה של מוכה סידורים וָאֵם, שתעזור לכץ בחשבון אחרון, אז אפשר בשקט לגנוב. לא צריך להיות יותר צדיק מהאפיפיור, ומהפרילאנס השני גם לא.
ובהצטרפות מקרים שלא תיאמן, ב-ד-י-ו-ק היום גם המצאתי שיטה מהפכנית וזה, וגם סיימתי משהו בפחות שעות וזה. אז הנה, עכשיו 1915, ואני מכריז על סיום יום העבודה והסידורים.
אבל. אבל אבל אבל:
יש עוד צדדים לעניין הזה. מה חשבתם? שאני סתם גנב?
הנה, סיימתי יום עבודה. לכאורה, הולי-פולי. אבל אני יודע שאין בתקופה הזאת באמת הולי-פולי (אם יש – תעשה, אין בעיה). אז עכשיו 2002, והשקט מופתי, והמצב רוח טוב יחסית, אז למה לא לגנוב ממחר?
אבל יותר מזה! אני חושב שיהיה מאוד כיף וגם נחוץ, להתמסר ולהתמכר לניסוי שאני ממלא אחר תנאיו באופן חלקי ולא ממש מתמסר ומתמכר.
"ומהו הניסוי?", אתם שואלים? אוה, טוב ששאלתם.
זה ניסוי של ארבע חודש, שבו אני מנסה להיות חדור מטרות, על סף האובססיבי, שמחפש את העבודה והעשייה והאקשן. לא עושה אותם בלית ברירה. ולראות איך אני מרגיש אחר כך. יש לי הרגשה שהבטלנות שלי לא אמיתית. או לפחות חשודה מספיק כדי לתת בראש של ניסוי אחר. אני לא אכתוב פה יותר כרגע, כי אני רוצה לעשות כמה דברים 🙂