0900 – מתחיל
2015 – גולדמונד. המטרה:
– לדווח פה על חסמב"ה האמיתית.
– לנסות לכתוב בטלפון.
– בתפר בין ה-ח' ל-ס' של חסמב"ה, אני רוצה לכתוב לטינה וגם להכניס את זה לספר. יומן וזה. למרות שהאנטרי הראשון יהיה ביום השנה המינוס אחד למונדיאל אלפיים עשרים ושש, אני כבר התחלתי כי אני בנאדם רציני.
כרגע אני רוצה לכתוב לטינה למה אני לא בא ליומולדת שלה, אבל לא את האמת, כי זה לא נעים לי לשפוך על גרמניה לבנבנה את ה-"אני לא מטייל במדינות מוסלמיות" שלי. גם לא את ה-"לא בא לי להסביר לך ולחברים הגרמנים השמאלנים שלך שאני מוכן להרוג הרבה מאוד מוסלמים אם זה מה שיעזור לי לא לחיות נתון לחסדיהם של גרמנים לבנבנים. ל ע ו ל ם ! "
בסדר, אבל מה אני באמת אכתוב לה?
Hi Tina. I'm not going to come to Constance. Sorry, but I really don't feel like going abroad. I take any chance I have for a peaceful relaxed vacation. Actually, I have one next week. In Haifa. Although I'm getting better recently, I'm still not up for the task of going out, definitely not to Europa Europa.
ובינתיים, באינטרמצו קטן מהכתיבה, נכנס לי מה קורה ליהודונים טפשונים שממשיכים לזחול לאירופה אירופה:
https://m.maariv.co.il/news/world/article-1193610
זוג ישראלים סולקו ממסעדה באיטליה
ואח"כ ראיתי את הספר של קאמי גארי, חינוך אירופאי, והחלטתי לא לקרוא אותו, כי אי אפשר שואה כל הזמן. יותר טוב לזכור תמיד שהשואה היא לא הסיבה היחידה לציונות (שהתחילה לפניה) – פוגרומים, השפלות יומיות, וקווטות – זה מספיק.
בקיצור, לא נתתי לה בראש, אבל העברתי מסר, וגם הזכרתי במרומז את ה-ש'. האמת, יותר בא לי להתעמת איתה קצת מלשמור איתה על קשר. או נגיד, אם נשמר הקשר, אז היא צריכה לדעת מה המרחק ביננו בלשון עדינה, וכמה אני מזלזל בה בלשון אמיתית. כמו עם אמיתי. אני צריך סט חדש של חברים, לא במקום הסט הקודם, אבל לא יכול להיות שאני אפחד לסטור למפגרים כי אם אני אאבד אותם, אני אהיה בודד. משהו כזה.