0755 – מזכיר לכולם שחופש. כמו כן מזכיר שיש רצון לכתוב. כמה לכתוב? קודם כן יש תמינימום של חצי שעה – רק כדי להתמיד ולגעת, כמו כמה דברים אחרים.
אני גם מספר שאני מרגיש יותר טוב, עוד לפני החופש, וגם כמובן בגלל החופש.
מלבד ההתמדה המינימלית, אני מקווה לכתוב כל יום, ואפילו הרבה, אבל רק אם זה בלי לחץ. החופש קודם לכתיבה, מלבד ההתמדה.
אני מעיר, שבתמונה המנטלית אני לא מוצא ניגוד בין הרצון לחופש לבין הכתיבה. נחמד מאוד.
מדווח, שעניין הבטלה המוחלטת הולך ויורד. יותר ויותר אני מבין ש (א) אני לא בטלן כזה, (ב) הרצון המוגזם לבטלנות וזרימה נינוחה הופך אותך ללא כשיר לחיים, (ג) בסינגפור למדתי מתמטיקה כל יום כמה שעות.
עוד מזכיר אנוכי, שהחצי שעה הוקדשה לסיפור\פרק מסויים שאני עסוק בכתיבתו באותו פרק זמן. והחלטתי שאני רוצה לכתוב סיפור על החזרה לחיים (טוב, לספורט, אבל דוגמה וזה) דרך ההתערבויות עם ניב. אז מה שנכתב עד עכשיו נסלח, כי אני רק מתחיל עכשיו, ועכשיו מתחיל עם הסיפור.
זה מאוד רפלקסיבי. אני אקריא במפגש סיפור, שמספר על איך הכל טפל ותפל, בקושי עובד, לא פוגש אף אחת, לא קורא, לא