0645 אבל ער כבר שעתיים או משהו. חרא גדול. יום חמישי ואני לא עושה הרבה. טוב נראה היום. החלטתי להיות רגוע, אז למה שאני לא אהיה?
1225 – אני לא מצליח להרגע. ובכל זאת, אני מנסה גם להרגע וגם לעבוד.
אני צריך להתחיל לסכם את כל הדברים שאני יודע עלי, על כץ, על דוד. יש צורך ב PKB.
הצלחתי לישון עוד קצת.
והנה אחד הדברים שאני יודע:
אין טעם לחשוב יותר מדי על מה היה ואיך היה. כל שעה מתחילה שעה חדשה.
במיוחד בתקופה כזאת שכל מה שאתן יגדיל את הסיכוי להצלחה, וכבר ויתרתי (זמנית) על הדברים האחרים.
כלומר גם אם הלכו כמה שעות, ולא תמיד בטוח שההרגשה נכונה, תמשיך לתת בראש. יש לך את כל היממה.
זה אולי מוגזם כאורח חיים, אבל כאורח חיים של חודשיים-שלושה זה בסדר.