0800 – התחלתי תיום. סשן ראשון די רגיל. שגרת הבוקר.
0900 – הפוקוסמייטס מבריזים היום. מוציאים אותי מריכוז. מריו חושב שאם הוא שחור אז מותר לו הכל. בונה על גזענות של ציפיות נמוכות, כמו שאומרים אצלנו בימין. בתור אחד שקורא ג'ורדן פיטרסון, הייתי מצפה ממנו לאחריות מסוג אחר.
אני נגנב פה. הכל נגד הריכוז שלי. אני כאילו מתכנן את היום, אבל בעצם כבר תכננתי בסשן הראשון. יש להתעשת.
היום יום לא קל מהרבה בחינות. עבודה בעייפות וחוסר ריכוז. צריך אחר כך לסדר את הטאבלט, לבקר את ההורים, לארגן מולם את הסידורים בזמן הקרוב. אין לי כוח להיות ילד גדול ואחראי ומוסרי, אבל אני לא מוותר על זה. ולכן אני קורא לזה מענטש. אבל עם עייפות כזאת? זינכוסתחת!
העייפות באמת פסיכית. אני אלך לישון שעה. גם אם זה היה רק מנוחה. אני לא עומד בזה. העיניים נעצמות. סעמק. לא אוהב חולשות!
בסוף ישנתי צהריים מוקדם ואז עבדתי יפה כמה שעות טובות.