0900 – מצד אחד, ערב חג. מצד שני, רציתי לתת בראש. מצד שלישי קמתי הפוך. שוב בוקר, והעיניים נעצמות, כמו אתמול.
אני בסשן עם דוד, וחשבתי להחליט בסשן מה קורה היום. אבל אני כל כך עייף ומצוברח שאין מה להחליט.
להחליט? אני צריך להחליט על החיים שלי. שוב. אין לי חזון או מטרה ברורים, וזה לא טוב לי. עדיף חזון מטופש על בלי חזון. צריך להמציא משהו.
העיניים – הן נעצמות!
מה להגיד לדוד בסוף הסשן? מה להגיד לי על החיים? מה, אני שוב בן עשרים שמחפש את דרכו?
טוב, ירידות לא יעזרו פה.