1719 – שבת. היום דיברנו בלי אבא על סיעוד במוסד. תקופה קשה לפנינו. אני צריך להיות עכשיו בשיאי. למשל, למרות ששבת, אני צריך לתרום משהו לאחזקת הקיום בשבוע הבא.
אתחיל בסשן הבא בכתיבה יוצרת מציאות, או כתיבה יוצרת מצב נפשי מתאים לארוע.
1901 – או שבכלל אכתוב על ההזמנה לגרמניה. "לבוא או לא לבוא?", זו השאלה.
כן, טינה, הכי בא לי עכשיו לבוא לאירופה. כלומר, מזמן בא לי, אבל אחרי הפוגרום באמסטרדם שלשום הכי הכי בא לי. ואם משלבים את זה עם הדיעות הפוליטיות שלך, ומן הסתם אלה של החברים הגרמנים-היפים-רופסים-מרקסיסטים-מודעים-או-לא-שלא-שונאים-יהודים-עד-בערך-עוד-שנתיים-שלוש-רק-כי-הם-אכולי-רגשות-אשם-על-הנאציזם-שלהם-אבל-זה-יעבור-להם, אז אני לא יכול לחכות ליולי. אני בא מחר.