0623 – יום חדש. אני מתייחס אליו כאל עוד יום בחזית. להם יותר קשה. אני רוצה לשאוב מהמטפורה הזאת את רוח הקרב, את לעשות את הדבר הנכון, את לא לעשות שום דבר שמסיח או מוריד את הדעת.
האם אבא שלי עדיין מוטל במיטתו? אברר יותר מאוחר.
הבוילר שלי מקצר. תיכף אחליט מה אני עושה עם זה ומתי.
1159 – אני מושך איכשהו, וזה די בסדר. ישנתי שעה אחת בבוקר. זוכר שחציוני זה בסדר ועדיף על כלום. מסתמן שאעבוד עד 16 כי היו הפרעות לגיטימיות. כמו כן החלטתי לכתוב עכשיו לאח שלי:
היי. הייתי עכשיו אצל ההורים.
אמא סיפרה שאבא קם הבוקר "כמו בימים טובים", אכל ארוחת בוקר, ודי מהר חזר לישון.
הוא לא ידע שהיינו\היית אתמול בצהריים, וגם שאל למה באת. אמא ענתה שבאת לבקר. היא לא רצתה לדווח לו את הסיבה לביקור ואת מסקנותיו.
אמא נראתה קצת מאוששת.
תעדכן במשך היום מהזירה שלך.
1212 – חוץ מהמצב הכללי, יש גם הפרעות לגיטימיות ואני לא רק עובד. נראה לי שאעבוד היום אולי גם בערב. טוב לא משנה, אני מתבלבל. מה שרציתי באמת לכתוב זה קצת סלף-הלפ שיעזור לי לעבור את היום. ואת התקופה. אז הנה:
אני מרגיש, ביתר שאת, שאני עומד מול תקופה עוד יותר מאתגרת מהאיתגורים הרגילים של השנים האחרונות.
אני צריך:
לעבוד טוב.
לטפל באמא.
לטפל באבא (זה מתחיל להיות כמעט שתי חזיתות, לכן אני מפריד פה).
לטפל בענייניי השוטפים.
לשמור על בריאותי הנפשית והגופנית (את זה אני דווקא שם ביחד).
לחיות באמת, כמה שאפשר.
1806 – היו עוד הפרעות, חיוביות בסה"כ, כי ניב קנה מחשב (הלוואה ממני, והוא צריך להחזיר לי 333 שח בכל אחד מחודשי 2025) והיו טלפונים מסביב לזה.
אח"כ היו עוד שיחות עם אורי ויובל ביחד ואח"כ אורי לבד.
אח"כ ישנתי כמו אבן.
אז עכשיו אני לוקח סשן או שניים לכתוב את הסטייטמנט של התקופה הקרובה, המאתגרת, אם אתם זוכרים.
ניקח את הסעיפים הכחולים אחד אחד ונפרט:
לעבוד טוב: אין פה הרבה חדש. רק אזכיר שבחודשיים האחרונים היו חגים וחופשים שבהם יכולתי למרתן, וזה עזר לי להעביר את השבועות והימים. עכשיו אין לי את זה, ואני צריך מצד אחד לתחזק ולשפר את יכולותיי ביומיום, ומצד שני לחפש דרך כן למרתן גם בתקופה הזאת.
לטפל באמא: בימים אלה נכנסנו, אני וכל אחיי (אמנון), לשלב של הסיעוד של אבא. אנחנו זוכרים ומזכירים שהנושא העיקרי הוא אמא ורווחתה. לא בגלל שאבא לא חשוב, אלא בגלל שהוא קשה ועקשן, מצבו מתדרדר במהירות, ואמא מטפלת בו וזה חייב להיפסק מיידית, כי היא צריכה עזרה בעצמה. היא צריכה מטפלת\עוזרת שתהיה איתה כל היום או חלק גדול מהיום.
לטפל באבא: כמו שאמרתי בסעיף אמא. צריך לטפל בו, לא על חשבון אמא. זה עלול להיות קשה, זה עלול להיות מאבק – אפילו נגדו. זיקנתו, עם או בלי תכונותיו הקשות, נכנסת לשלב שהוא לא ממש מבין מה קורה, הוזה לעיתים, וכל החרא הזה. ושוב ושוב ושוב – אמא פירסט.
אני עושה פה הפסקה קטנה בפירוט, כי לנגד עינינו המשתאות מתהווה לו ערב שהוא במשכו של יום מאותו סוג – אין שקט.
אני כמעט שעתיים יושב פה ולא עבדתי דקה, בלי לבצע אף עבירה. (1949 – יותר כמו שלוש שעות).
דברים טובים, דברים רעים, דברים מפחידים – כולם קורים ואין שקט ולא את כולם אפשר לדחות.
זה יהיה ככה מעכשיו, ואני צריך להשתפר בזה כמה שאפשר.
עד עכשיו הצלחתי להשיג בועות של שקט, בעיקר מרתונים. זה נהדר ואמשיך בזה.
אבל האתגר של הזמן הקרוב הוא שאי השקט גובר והבועות פחות זמינות.
מצד אחד, זה מגביר את התחושה ש"הולך היום וכלה במהירות".
אבל מצד שני, אני מספיק מנוסה כדי לדעת שכשאני עובד, ומתמיד, ושקט, ולא-קיאסו, אני מגלה שיש הרבה מאוד מאוד שעות ביום. הרבה יותר ממה שנראה לדחיינים-פחדנים-נמנעים ושאר טיפוסים חביבים אך מעוכבים ומפוספסים.
לטפל בענייניי השוטפים: כן. גם בי צריך לטפל.
בפיסקה הזאת זה בעיקר סידורים והתמדות לא אהובות.
לא כל כך השתפרתי בקטע הזה, בניגוד לקטעים האחרים.
ענייני האיתגור המיוחד חלים גם על הפיסקה הזאת, כמובן.
השיפור פה יבוא (אולי – השערת עבודה) כשאצליח לשים ביומן פעולות ספציפיות מהמאגר בזמן ספציפי בלוז.
לשמור על בריאותי הנפשית והגופנית: כמה דברים (לא) קורים בזמן האחרון:
את הים מזמן לא ראיתי.
אני לא עושה ספורט.
אני אוכל בלילה. (אני מתחיל דיאטה! עוד נחזור לזה).
עוד לא מצאתי את הדברים שעושים לי טוב.
לימודי הגש"מ עוד לא הוכיחו את עצמם. אולי הם תובעניים מדי לתקופה כזאת.
כתיבה וקריאה גם לא.
אולי מוזיקה? או משהו פאסיבי מהנה אחר? הדברים הפאסיביים הותיקים (ספורט, סרטים, יוטיובים-חכמים) נפלו ולא הוחלפו.
הבנייה של התקופה בהחלט לא הושלמה.
לחיות באמת, כמה שאפשר: טוב, זה יצא כבר בפיסקה הקודמת.
אז מה עושים, אתם שואלים? פשוט מאוד: דופקים סטייטמנט שידריך אותי ל:
היום הבא.
השבוע הבא.
החודש הבא.
התקופה הבאה (נגיד כמה חודשים, נגיד עד סוף יוני, נגיד שמונה חודשים).
היום הבא: כל יום צריך להתחיל בידיעה שאני לא נמנע ולא בורח, ופועל בהגיון ובשיקול דעת, ובקור רוח – כדי להוציא ממנו כמה שיותר.
בכל יום יהיו אתגרים ומשברים, ואני אהיה רגיל ומאומן להסתכל בהם בשוויון נפש ולפעול מולם.
גם אדע מתי לעצור ולנוח, מתי חציון זה מספיק, מתי צריך לשכב להרגע, מתי פנאי, מתי אפילו להכנע, במידה קטנה והגיונית.
השבוע הבא: הוא כמובן מורכב מימים, פלוס התמדה.
אבל יש בו מימד נוסף – כבר צריכה להיות לו מטרה שאליה מתכוונים בכל הימים ההם.
המטרה הזאת מוחלטת בתחילתו, ונבדקת בסופו. לא כל כך נורא אם משנים אותה או לא מצליחים, העיקר שתכוון ותיתן טעם.
זה יכול להיות משקל מסויים. פיצ'ר בעבודה. איקס סידורים שסודרו. שלב עם ההורים. נקיון בבית. כל דבר הולך – העיקר שיכוון.
החודש הבא: אותו דבר כמו שבוע, אבל קשה יותר לקבוע מטרות ברורות בכאוס הזה.
מצד שני, איפה שאפשר, זה נהדר.
נגיד תהיה שלושה קילו פחות.
או אם החלטת לפנות למשכנות, אז הוצאת החוצה את מה שהם מבקשים.
או סתם סיכום מצטבר לתפארת של השבועות שהרכיבו את החודש הזה.
התקופה הבאה: הישגים אמיתיים.
נגיד אתה שוקל 20 קילו פחות, שזה המשקל הנכון שלך.
זה בכלל לא מופרך. שניים וחצי קילו בחודש. לדעתי אפשר ארבע בחודש. שניים וחצי זה ממש אפשרי.
אפשר דברים אחרים, שמשתמשים ב – will have done. דברים שהם שינוי גדול ואמיתי.